פסק-דין בתיק ע"ב 668-08

פתיח

1.             לפנינו תביעתו של מר פנחס אטיאס (להלן: התובע), נגד קרית חיים (ארלוזרוב), אגודה הדדית בע"מ (להלן: הנתבעת או האגודה). התובע, אשר שימש גזבר של הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה, דורש שהנתבעת תשלם לו סכומי כסף שונים - המגיעים לו, לטענתו, מכוח היותו עובד של הנתבעת - ובהם: פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, ופיצוי עקב אי ביצוע הפרשות פנסיוניות והפרשות לקרן השתלמות.

2.             לטענת הנתבעת - כלל לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובע, אלא, הוא נתן לה שירותים, כקבלן עצמאי. לכתב-ההגנה צורף כתב-תביעה שכנגד, בו נטען, כי אם תתקבל טענת התובע, בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, אזי - עליו להשיב לידיה את כל הסכומים שקיבל ביתר, מתוך הסכמה שמדובר בעצמאי, לעומת הסכומים שהיה מקבל כעובד (להלן: התביעה שכנגד).

3.             להלן נתאר את העובדות, כפי שהוכחו מתוך מכלול הראיות שלפנינו, ואת טענותיהם העיקריות של הצדדים. לאחר מכן נפנה להכרעה במחלוקת, אודות הפרשנות המשפטית שיש ליתן לאופי היחסים שהתקיימו בין הצדדים בתקופה הרלוונטית לתביעות, קרי - האם ביחסי עובד-מעביד מדובר - שאז, יש לבחון האם מגיעות לתובע הזכויות שתבע מכח מעמד של עובד, והאם הוא חייב לנתבעת השבה, בגין תשלומים שקיבל כעצמאי, או, שמא, עסקינן, מלכתחילה, במתן שירות לנתבעת, על ידי התובע, כבעל מקצוע עצמאי. במאמר מוסגר נציין, כי על אף שלתובע ניתנה זכות להגיש סיכומי תשובה לסיכומי הנתבעת, הוא לא עשה כן.

העובדות ותמצית טענות הצדדים

4.             התובע - חשבונאי ויועץ מס, החל לספק לתובעת שירותים, בתחום הכספים, ביום 1.7.04. על פי מכתב אל התובע מאת יו"ר הנתבעת, במועד זה, מר גיורא פישר, שכותרתו "שכירת שירותים מקצועיים ליישום נוהלי האגודה בכספים" - בהתאם לשיחות שנערכו בין הצדדים נשכרו שירותי התובע לתקופה מוגבלת, לצורך יישום מערכת הכספים בהתאם לנוהלי האגודה, בתמורה לשכר טרחה בסך 6,000 ש"ח לחודש,פלוס מע"מ, לאחר שהתובע קרא את נהלי האגודה ואישר את יכולתו ליישמם [תצהיר התובע - ת/1, נספח ב'; תצהיר מנכ"ל הנתבעת - מר חיים סגל (להלן: מנכ"ל הנתבעת או סגל) - נ/4, נספח א'; (להלן: מסמך ההתקשרות)]. העתק מסמך ההתקשרות נשלח, בין היתר, אל גזברית הנתבעת, דאז, גב' יהודית סלע (להלן: סלע). לטענת הנתבעת, צורך נקודתי, בסיוע לסלע, הוא שהביא להתקשרות עם התובע [ נ/4, ס' 4], ונראה, כי היה זה בעקבות ניהול חקירת משטרה, עקב אי סדרים בהנהלת החשבונות של הנתבעת, כעולה מדברי התובע בחקירתו [עמ' 7, ש' 6-1].

5.             בנוסף לכך, נטען על ידי הנתבעת, כי כיוון שהתובע וסלע התקשו לעבוד יחדיו, התובע ביקש שעבודת הנהלת החשבונות, שביצעה עד אז סלע, תיעשה על ידי אשתו - גב' יפה אטיאס (להלן: אשת התובע). הנתבעת נענתה לבקשתו, ואשתו התקבלה לעבודה בהיקף 75% משרה, בנוסף לסלע, שהמשיכה לעבוד בנתבעת עד לחודש 10/06 [ נ/4, ס' 7-5, 13]. עובדות אלה לא נסתרו על ידי התובע - אשר הודה, בחקירתו, שגם לאחר שהחליף את סלע בתפקיד הגזברות היא המשיכה לעבוד בנתבעת, במקביל אליו, אם כי, לדעתו, היא רק הפריעה לעבודה [עמ' 7, ש' 24-15]; ואיננו מקבלים את טענתו, כאילו תלוש המשכורת של סלע, עבור חודש 9/06,הינו "תלוש תמוה" ולא אמיתי [ ת/1, ס' 22; התלוש - נ/1].

6.             ביום 1.4.05 נחתם בין הצדדים הסכם לקבלת "שירותי ביצוע וייעוץ שוטפים בנושאים כספיים, כלכליים, חשבונאיים ופיננסיים ... שירותי הנהלת חשבונות וגזברות" [כתב התביעה, נספח 1; נ/4, נספח ב' (להלן: הסכם ההתקשרות)]. על פי הסכם זה, הסכימו הצדדים, כי ההתקשרות ביניהם איננה במסגרת יחסי עבודה, אלא, על בסיס התקשרות בין מזמין לקבלן עצמאי - "על כל המתחייב והמשתמע מכך, הן לעניין תעריפי התשלומים והן לעניין הזכויות והחובות ההדדיות", וזאת בהתחשב באופי השירותים הנדרשים לפי הסכם ההקשרות [ראו: קטע ה-"הואיל..." בפתח הסכם ההתקשרות]. תקופת ההסכם נקבעה מיום 1.4.05 ועד ליום 31.10.05, עם חידוש אוטומטי כל 3 חודשים, אלא, אם הודיע אחד הצדדים אחרת, והתמורה שיקבל התובע בעבור שירותיו הועמדה על סך 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ לכל חודש, כאשר סכום זה כולל את כל הוצאותיו של התובע, והוסכם שהוא יוצמד למדד ויעודכן פעם בשנה. כן נקבע, כי הנתבעת לא חייבת בתשלום לביטוח לאומי עבור התובע.

7.             ביום 1.2.07 התובע פנה אל הנתבעת בטענה, כי התמורה המשולמת לו אינה תואמת את ההשקעה הנדרשת ממנו [ נ/4, נספח ג']. על פי הנטען בפנייתו, התמורה שנקבעה בתחילת ההתקשרות הייתה בעבור 20 שעות עבודה חודשיות והתפקיד כלל יישום נהלי האגודה, אך, במשך הזמן הוטלו עליו מטלות נוספות והוא אף מונה כגזבר, והתמורה אינה משקפת עוד את היקף השקעתו. לפיכך, הודיע התובע לנתבעת, כי הוא אינו יכול להמשיך לשמש כגזבר בעבור הסכום החודשי שקיבל עד אז, וביקש לשנות את תנאי ההתקשרות ולהעסיקו כעובד ולא כקבלן עצמאי, בעבור שכר של "6000 ש.ח. נטו לאחר הפרשות לקרן פנסיה, השתלמות וניכויי חובה" - שלדעתו, מהווה שכר הולם להיקף העבודה וגודל האחריות המוטל עליו.

8.             התובע צירף לפנייתו הנ"ל מסמך, אותו הגדיר "חוות דעת מומחה לענייני עבודה המדברת בעד עצמה", לטענתו; אבל, מקריאת המסמך שצורף, עולה, שאין מדובר בחוות-דעת, כי אם בתשובה שנתן מר איתן אגמון - יועץ לניהול משאבי אנוש (להלן: אגמון) לתובע, בעקבות פנייתו אליו. על פי תשובה זו, ספק אם בידי התובע יכולת לעשות דבר מה לגבי היקף העבודה הנדרשת, אלא אם בחוזה שבין הצדדים נרשם במפורש מהו היקף העבודה והתובע התריע על כך שבפועל הוא עובד יותר. בנוסף, לגבי ביצוע העבודה כקבלן עצמאי ולא כעובד, השיב אגמון, שלדעתו, משרת הגזבר היא סטטוטורית ומהווה חלק מהמבנה הארגוני של "המועצה", כניסוחו, והחוזה עצמו לא יאיין הוכחה שהתובע הוא עובד, אולם, אגמון ציין, כי הפרטים שמסר התובע "אינם מספיקים לצורך חוות-דעת ...", ונדרשת בחינה בדבר גובה התמורה ששולמה לתובע והאם לקחה בחשבון תנאים סוציאליים, וכן יש לבחון לעומק את פרטי החוזה, אף שסבר, כי - "עקרונית" - הצדק עמו.

9.             בעקבות פנייתו הנ"ל של התובע, החליטה ועדת כוח-אדם בנתבעת, ביום 28.2.07, כי יינתן לתובע מענק בסך 2500 ש"ח לכל חודש, במשך 3 חודשים, החל מיום 1.2.07, וכי לאחר הבחירות לראשות האגודה - שנערכו בחודש 4/07 - ידון מעמדו של התובע [ נ/4, נספח ד']. לאחר מכן, ביום 8.5.07 הודיע יו"ר הנתבעת דאז - מר איציק פיטרמן, למנכ"ל הנתבעת, על המשך תשלום התוספת ללא הגבלת זמן [ ת/1, נספח ג'; נ/4, נספח ה']. אין מחלוקת בין הצדדים, כי אכן שולמה לתובע תמורה חודשית בסך 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ עד לחודש 1/07, והחל מחודש 2/07 - תמורה חודשית בסך 8,500 ש"ח בצירוף מע"מ [עמ' 1, ש' 12-11].

10.         לטענת הנתבעת - התוספת האמורה לתשלום החודשי, שהוסכם מלכתחילה, נקבעה לאחר דין ודברים בין הצדדים, אשר בסיומו סוכם ביניהם על הגדלת התמורה החודשית ששולמה לתובע, והמשך מתן שירותיו המקצועיים לנתבעת במסגרת עסקו הפרטי, תוך הפקת חשבוניות [ נ/4, ס' 15; כתב ההגנה, ס' 6].

11.         מאידך, התובע - שלא צירף לתצהירו את פנייתו לנתבעת, מיום 1.2.07, לא התייחס אליה ולא קשר בינה לבין העלאת התמורה החודשית שקיבל, אלא, רק ציין בסתמיות את העובדה, כי סכום התשלום החודשי עלה, בחודש 2/07, וטען שהדבר מלמד על כך שהתובעת בחנה את עבודתו במונחי תוצרת ולא במונחים של שעות עבודה [ ת/1 , ס' 17] - טען עוד, כי הבין שמעמדו הוא של "עובד" לאחר שפנה לאגמון, וכי התשלום שקיבל היה "נמוך עד סביר", שיקף את עבודתו הרבה, שנמדדה במונחי תוצאה, ולא היה גבוה מהשכר שהיה משתכר כעובד שכיר [ ת/1, ס' 26, 34-33].

12.         איננו מקבלים טענותיו אלה של התובע, ואנו מעדיפים את גרסת הנתבעת, אשר מתיישבת עם יתר הראיות בתיק, בדבר האופן בו התנהלו יחסי הצדדים "בזמן אמת". נוסח תשובתו של אגמון - שהתובע, כנראה, אינו יכול לתבוע תמורה גדולה יותר בשל היקף העבודה הנדרש ממנו, ונוסח מכתב התובע אל הנתבעת - בעקבות תשובתו של אגמון - שבו ביקש להיחשב כעובד הנתבעת ולקבל שכר בסך 6,000 ש"ח לאחר ניכויי החובה וההפרשות לפנסיה ולהשתלמות, מעידים על כך, שהתוספת בסך 2,500 ש"ח - שהיוותה העלאה של למעלה מ- 40% בתמורה ששולמה לתובע - נועדה לפצותו על תשלומים שלא קיבל, כקבלן עצמאי, ולא על גידול, כביכול, בהיקף העבודה. ויודגש, כי עד לסיום ההתקשרות בין הצדדים, ביום 31.1.08, התובע לא חזר עוד על טענתו בדבר היותו "עובד" של הנתבעת.

13.         נציין, כי גם ניתוח מתמטי פשטני של הדברים, מראה, כי במקרה זה סכום התוספת בתמורה החודשית שקיבל התובע, בסך  2,500 ש"ח , הוא שווה ערך, או אף גבוה, מעלות זכויות של עובד, בתפקיד מקביל - בשים לב לכך שלתובע, שניצל ימי חופשה רבים, שולמה התמורה החודשית במלואה גם אם נעדר בשל מחלה, חופשה, או כל סיבה אחרת, ולפיכך אף לא נפגעו הזכויות שערכן הסגולי עולה על ערכן הכספי. תמיכה למסקנתנו, ניתן למצוא בתלוש השכר של סלע, לחודש 9/06 [ נ/1], שלפיו סכום הברוטו שהשתכרה עמד על כ- 7,900 ש"ח וסכום הנטו על כ- 5,600 ש"ח, למרות שהייתה בעלת ותק רב יותר מזה של התובע.

14.         במהלך שנת 2007, לאחר שהתחלף יו"ר הנתבעת, התעוררו שאלות באשר לביצוע ההתנהלות הכספית של הנתבעת על ידי שני בני זוג - התובע ואשתו - וביום 28.11.07 נערכה פגישה בין התובע לבין יו"ר הנתבעת החדש, מר עודד דוניץ (להלן: דוניץ), בה ניתנה לו האפשרות להביע עמדתו באשר לאפשרות של סיום ההתקשרות עמו, כאשר אשתו - שהייתה עובדת של הנתבעת - תישאר בתפקידה [עמ' 14, ש' 13-4]. לטענת התובע, דוניץ הבטיח לו, כי יקבל פיצויי פיטורים, אך, אחר כך חזר בו [ ת/1, ס' 24].

15.         ביום 2.12.07 העבירו התובע ואשתו מכתב לנתבעת, בו ביקשו, כי בהמשך לפגישה מיום 28.11.07, בדבר פיטוריהם, יומצא להם מכתב המפרט את שסוכם עמם, לטענתם, קרי - סיום עבודתם ביום 31.12.07, תשלום פיצויי פיטורים לתובע עבור 3.5 שנים, ועריכת גמר חשבון לאשת התובע [ נ/4, נספח ו'; יוער, כי מבחינה לשונית המכתב כתוב הן ברבים והן ביחיד, בשם התובע, אבל, הוא ואשתו חתומים עליו]. ביום 3.12.07 הודיעה אשת התובע לנתבעת, כי עקב פיטורי בעלה, וכיוון שהתקבלו לעבודה "כיחידה אחת" של גזברות, היא מסיקה גם על פיטוריה שלה - "למרות שלא נאמר כך במפורש", ונותנת לנתבעת "הודעה מוקדמת של 30 יום...", כך שסיום עבודתה יהיה ביום 31.12.07 [ נ/4, נספח ז'].

16.         ביום 4.12.07 שלח מנכ"ל הנתבעת מכתב לתובע, לפיו, בפגישה ביום 28.11.07 הובהר לתובע, כי טרם התקבלה החלטה בעניינו, הפגישה נועדה לאפשר לו לטעון את טענותיו, בנוגע לכוונה שלא להאריך את חוזה ההתקשרות עמו, וכל הטיעונים שהעלה התובע במהלכה יובאו בפני ההנהלה. הובהר, כי כאשר תתקבל החלטת ההנהלה, התובע יקבל הודעה על כך. עוד נאמר במכתב, שלא התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה ולכן דרישת התובע לפיצויי פיטורים איננה ברורה, וכן, כי לא ברור מדוע עבודת אשתו כרוכה בעניין [ נ/4, נספח ח']. באותו יום סגל שלח מכתב גם לאשת התובע, בו הבהיר לה שאין קשר בין סיום ההתקשרות עם התובע לבין עבודתה, ושהנתבעת אינה מפטרת אותה ומצפה ממנה להמשיך לעבוד [ נ/4, נספח ט'].

17.         ביום 5.12.07, נענה מכתבו של סגל במכתבים נפרדים, מאת התובע ומאת אשתו. התובע טען, כי בפגישה הנ"ל נמסר לו במפורש על פיטוריו, הודיע שהוא אינו מוכן לדון בנושא, מעבר למה שכבר נאמר, וביקש לכבד את ההבטחות שניתנו לו. לגבי אשתו, טען התובע, כי "הואיל והמשך עבודתה כרוך בנוכחותי באגודה, שכן כל העת עבדנו כיחידה אחת, ברור כי היא אינה מסוגלת להמשיך בגפה וכי פיטורי תקפים גם לגביה" [ נ/4, נספח י']. גם אשתו התנסחה באופן דומה, וטענה, כי במכתבה הקודם הבהירה לנתבעת שפיטורי בעלה משמעם פיטוריה שלה, שכן, אין מקום להישארותה במקום עבודה בו היא תלויה מקצועית בבעלה, וידוע שהם התקבלו לעבודה, מהיום הראשון, כ-"יחידת גזברות אחת" [ נ/4, נספח י"א].